הסרט הדוקומנטרי הפליטים שנשכחו (48 דקות) זמין לצפייה בראש העמוד.
בשנת 1945 התגוררו כמיליון יהודים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, מחוץ לגבולות המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתוך שנים ספורות בלבד נמחקו קהילות יהודיות מפוארות אלו, שחיו כמיעוט חסר הגנה במדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה לפני קום המדינה. הסרט הפליטים שנשכחו, שביים מיכאל גרינשפן והופק בשנת 2005, עוסק בסיפורן של אותן קהילות. הוא מביא עדויות על שנים טובות שבהן נהנו היהודים מיחסי שכנות טובים, לצד תקופות ממושכות של פרעות, רדיפות, שלילת זכויות וגזלת רכוש. תרבותם העשירה, נוכחותם ההיסטורית באזור והפליטות שנכפתה עליהם לא זכו להכרה מספקת בארץ ובעולם, במיוחד בהשוואה לסיפורה של יהדות אירופה. הסרט הוקרן באו"ם ובקונגרס האמריקאי מתוך מטרה להעלות את המודעות הבינלאומית לחלק זה בהיסטוריה היהודית.
הסרט הפליטים שנשכחו הוא מסמך היסטורי נדיר שחשיבותו רק הולכת וגדלה. הוא משמיע עדויות נדירות של פליטים יהודים ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה על הטראומות שחוו עקב הפרעות שהתחוללו במדינות שבהן חיו ועל הבגידה שחוו בגין היותם יהודים; הם חשו עצמם כחלק בלתי נפרד מהחברה בזכות קשרי החברות, השכנות והשותפות המקצועית עם בני קהילות אחרות, ולכן הבגידה הייתה מייסרת פי כמה. הסרט חושף את נסיבות הבריחה לארץ ישראל תוך נטישת הרכוש מאחור בלית ברירה ואת הטראומה המלווה את הפליטים עד היום.
במאמר אגע בכמה נושאים מרכזיים שעולים בסרט ואוסיף קישורים לסרטים נוספים הזמינים ברשת, מתוך הבנה שהגיעה העת להציף את סיפורי הפליטים היהודים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה. הסרטים שאפנה אליהם יכולים להרחיב ולהעמיק את ההבנה בנוגע לסוגיות ספציפיות שהדוברים בסרט מתייחסים אליהן.
תחילה מציג הסרט את סיפורם של היהודים שהתיישבו באזור מאות שנים לפני עליית האסלאם במאה השביעית לספירה. יהודים שסירבו להתאסלם הוגדרו כ"דימי", כינוי לבני מעמד נחות שאינם מוסלמים. בגין השתייכות למעמד זה הופלו לרעה, הוטלו עליהם מגבלות רבות ונשללו זכויותיהם. מעמדם והיחס שקיבלו השתנה לפי רוחו של המנהיג השולט במדינה שבה חיו, אך לרוב הם סבלו מהשפלה, אפליה ופרעות. יהודי פרס למשל נאלצו לשמור על זהותם במחתרת וחיו כמוסלמים שיעים כדי לשרוד בחברה הפרסית. סיפור יהודי משהד בפרס מסופר בסרט הדוקומנטרי הקצר "אנוסי משהד" בבימוי אורי כהן-אהרונוב ז"ל. דוגמה נוספת היא פרעות שהתחוללו בשנת 1912 בעיר פאס שבמרוקו, שם הסתערו אלפי חיילים והמוני תושבים מוסלמים על המלאח (הרובע היהודי), בזזו רכוש, תקפו באלימות את התושבים היהודים וטבחו בהם. כחמישים נשים, גברים וילדים נרצחו, חלקים נרחבים מהמלאח עלו באש, ושנים עשר אלף תושבי הרובע איבדו את בתיהם.
השינוי הדרמטי במעמדם של היהודים, כפי שעולה בסרט הפליטים שנשכחו, החל עם עליית הלאומנות הערבית בשנות השלושים וכניסת האידיאולוגיה הנאצית למזרח התיכון. אלה גרמו להסלמה ביחס השלטון כלפי היהודים, בראיית השלטון את היהודים כשעירים לעזאזל, בהסתה נגדם וייזום גלי שנאה ופרעות אלימים. הדוברים בסרט מציינים גם חברים ושכנים שסייעו ליהודים ואף הצילו את חייהם במקרים מסוימים, אך מנהיגי האזור המשיכו להסית נגד היהודים, לחוקק חוקים מגבילים ולתייג אותם כבוגדים. ההתנכלויות הלכו והחמירו, והרכוש היהודי הוחרם באופן שיטתי.
באותן שנים תורגם הספר "מיין קאמפף" לערבית במטרה להפיץ את רעיונותיו של היטלר בעולם הערבי ולגייס תמיכה בקרב מנהיגים מקומיים במזרח התיכון. כך למשל, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, שהושפע עמוקות מהאידאולוגיה הנאצית ואף קיים קשרים אישיים עם היטלר, היה דמות מפתח בהפצת התוכן הנאצי באזור ובגיוס תמיכה למטרותיו של היטלר. סיפורו של אל-חוסייני מוצג לעומק בסדרה הדוקומנטרית אויבים מאת ירון ניסקי ודני ליבר ששודרה בכאן 11.
"מיין קאמפף" והספר האנטישמי הפרוטוקולים של זקני ציון, שתורגם לערבית ב-1925 בסוריה, ממשיכים גם היום להיות מופצים להמונים במדינות המזרח התיכון, בהן מצרים, סוריה, עיראק ולבנון. "הפרוטוקולים של זקני ציון" הוא מסמך אנטישמי מזויף, המתאר כביכול את תוכניתם של היהודים להשתלט על העולם. עד היום הוא משמש ככלי תעמולה מרכזי בקרב גורמים אנטישמיים במאבקם נגד יהודים ומדינת ישראל, ונחשב לאחד המסמכים האנטישמיים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. בעדות נדירה מול קהל יהודי בלונדון, סיפר פעיל השלום הסעודי מצרי, לואי אל-שריף, על הדרך שעשה מימיו כמוסלמי אדוק ואנטישמי לאוהב יהודים וישראל ופעיל למען שלום. בעדותו הוא מתאר את השפעתו ההרסנית של הספר "הפרוטוקולים של זקני ציון", שקיבל בילדותו במצרים, ואת האופן שבו עיצבה הקריאה בספר את עמדותיו האנטישמיות. ההשלכות של הפצה מתמשכת של שני הספרים הללו במזרח התיכון חמורות ועמוקות. רעיונות שנדחו באופן חד-משמעי באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה ממשיכים להתקיים מאז ועד היום במזרח התיכון, ללא טיפול שורשי בהם או ניסיון למגרם.
אירועי שטנה אנטי יהודיים התרחשו במדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה: אחד האירועים הבולטים התרחש במשך חמישה ימים בשנת 1929 בימי המנדט הבריטי בירושלים, חברון ויישובים נוספים. ימים אלה, שבמהלכם נרצחו 133 יהודים ומאות נפצעו מכונים "מאורעות תרפ"ט"; בשנת 1941 נרצחו בבגדאד במהלך יומיים כמאה ושמונים יהודים, אלפים נפצעו, ורכוש רב נבזז. טבח זה, המכונה "פרהוד", מתואר באופן מעמיק בפרק השני בסדרה הדוקומנטרית "המסע הארוך הביתה" מאת דויד קהטאן (כאן 11). הסדרה עוסקת בסיפורה של הקהילה היהודית בעיראק מימי הגירוש מירושלים כעבדים לבבל ועד הבריחה מעיראק, שהחלה בשנות השלושים והמשיכה בשנות החמישים. בסרטו של דוקי דרור, "צל בבגדאד", מתועד סיפורה של לינדה עבדול עזיז מנוחין, שברחה מעיראק וחיפשה אחר אביה, שנותר מאחור ונעלם. עדותה היא בין העדויות המרכזיות בסרט הפליטים שנשכחו.
זוועות השבעה באוקטובר העלו מן האוב לא רק את הטראומה מהפוגרומים של מזרח אירופה והשואה, אלא גם את הטראומה מהפרעות שהתמודדו עימן יהודים במזרח התיכון וצפון אפריקה, שתיאורם בסרט הפליטים שנשכחו כמעט זהה לזוועות שהתרחשו בקיבוצי עוטף עזה בשבעה באוקטובר. הדמיון מצמרר וממחיש את עומק הטראומה שהתמודד איתה המיעוט היהודי במדינות שהזכרתי לעיל.
בימים אלו, כשהנרטיב ההיסטורי והזהות של העם היהודי נרמסים ומעוותים בזירה הבינלאומית, עדיין נותרה בידינו האפשרות לתעד את סיפורם של הפליטים ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה שחיים בקרבנו ולחשוף אותם לעולם. הסרט מזמין את הצופים והצופות להתעמק בנסיבות שבהן השתנה מעמדן של קהילות יהודיות אלה במשך מאות ואלפי שנים, תוך הכרה בכך שסיפורן עשוי להציע זוויות חדשות להבנת מעמדנו באזור ולאפשר בחינה מחודשת של יחסי מדינת ישראל, בעלת האופי המערבי והליברלי, עם מדינות המזרח התיכון. הוא קורא לחקור ולהציג לקהל הרחב בארץ ובעולם את האירועים ההיסטוריים וההשלכות המתמשכות של אירועים אלו עד היום, ומבקש להנחיל לדור הצעיר את ההבנה מאין באנו ואת זהותו הקולקטיבית של העם היהודי. אנו נדרשים להסיט את המבט מנקודת הייחוס המערבית המוכרת לנו כל כך, ולבחון את הזרמים, המתחים וההקשרים שהניעו את ההיסטוריה של המזרח התיכון והשפיעו על חיי היהודים באזור לאורך הדורות.
החברה הישראלית, יהודי התפוצות והציבור בעולם מכירים באופן חלקי בלבד את נסיבות בריחתם של מיליון הפליטים היהודים מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה ואת תחושת חוסר הצדק על היחס שקיבלו שמלווה אותם. בשנים האחרונות החלו מספר אמנים ובמאים להנכיח את קולות יהודי מדינות אלה מתוך כוונה להעלות מודעות לסיפוריהם. בין היוצרים האמן הרב-תחומי דור זליכה לוי, שיצירותיו יוצרות גשר תרבותי מרתק בין דתות ומסורות מהמזרח התיכון. גם הבמאי והמפיק רפאל בלולו עוסק בנושא, וסרטו האחרון, "הצדיק האחרון: שושלת אבוחצירא", מתאר את סיפורה של משפחת אבוחצירא ממרוקו ואת השפעתה על הזהות, התרבות והפוליטיקה של יהודי צפון אפריקה בישראל.
אני מקווה שהצפייה בעדויות המובאות בסרט הפליטים שנשכחו והיכרות עם האירועים והטראומה שהפליטים היהודים נושאים איתם יעוררו השראה בקרב יוצרים ויוצרות נוספים ליצור יצירות שעוסקות בהיסטוריה הבלתי מסופרת של למעלה מ-60% מאזרחי מדינת ישראל היהודים. סיפורם של הפליטים חייב להישמע כדי להבטיח שהדורות הבאים בארץ ובעולם יכירו את הסיפור. סיפורי השואה סופרו באינספור סרטים, מחזות ועבודות אמנות, שהוצגו בפסטיבלים בינלאומיים, זכו לתשומת לב ופרסים רבים. יצירות אלה נעשו ביצירתיות אדירה וחדשנות ויזואלית וסיפורית שמאפיינת את היצירה הישראלית. כעת הגיע הזמן להעניק נוכחות משמעותית על הבמה הבינלאומית גם לסיפור המורכב של חיי היהודים במזרח התיכון וצפון אפריקה מלפני קום המדינה.
