הסמאק בוונציה, מרכז תרבותי חריג בנוף המקומי, ממוקם בלב לבה של העיר שעל המים, בכיכר סן מרקו – הכיכר ההיסטורית שנבנתה בהדרגה כייצוג של הרפובליקה הוונציאנית. סביבתה של הכיכר, המסומנת בבזיליקה ומוקפת בארמונות שהוסבו לספריות, מוזיאונים ומוסדות תרבות, מציעה רצף היסטורי הנע מאוצרות ימי הביניים המאוחרים והרנסנס הוונציאני ועד למרכזי תרבות עכשוויים, בתי קפה, מסעדות, גלריות וחנויות. בין כותלי הכיכר ניתן עדיין להתרשם מיצירות אייקוניות של טינטורטו, ורונזה ואחרים.

המבנה ההיסטורי, ה־Procuratie, הסוגר על צדה הצפוני של הכיכר שבו שוכן המרכז, עבר שיפוץ מסיבי בידי האדריכל הנודע דויד צ'יפרפילד (David Chipperfield). הוא בחר להתאים את החללים לקונספט של המקום ולהעניק להם נראות בהירה ומודרניסטית. החללים הפונקציונליים תואמים את אופיו הרב־תחומי של המרכז, על הפעילות הענפה שבו, ובכללה סדנאות, מפגשי תרבות ותערוכות של אמנים הפועלים במרחב האינטר־דיסציפלינרי שבין אמנות פלסטית, עיצוב, אופנה, קולנוע, קראפט ואדריכלות. הבחירות האוצרותיות מקפידות על איכות המחקר ועל הצבה מדויקת תוך מתן דגש לסביבה הקרובה (פנים וחוץ) על גוניה התרבותיים, החברתיים והגאו־פוליטיים. האמירה המתקבלת ערכית ומגובשת וחריגה בנוף החזותי הרווי והסואן בחללים הציבוריים הסמוכים, המתחרים ביניהם על תשומת לב מרבית.

בימים אלה, כחלק מתערוכות הלווין של הביאנלה ה־61, נבחרו שני אמנים שמגשימים כל אחד בדרכו את נושא התערוכה הבינלאומית, המבקש להתמקד ב"בסולמות מינוריים" (In Minor Keys). את הנושא בחרה בחוכמה האוצרת קויו קואו (Koyo Kouoh) שהלכה לעולמה לפני כשנה.

לי אופן (Lee Ufan), יוצר קוריאני־יפני (יליד 1936) המזוהה עם תנועת ה־Mono-Ha, מציג בתערוכתו גוף עבודות מדיטטיבי בהשפעת פילוסופיות מזרח אסייתיות. התערוכה נעה בין ציור מופשט מוקדם לבין פיסול ומיצבים חווייתיים שחלקם נעשה במיוחד עבור החלל. בעבודותיו, מחוות צבע בודדות או מקובצות בקומפוזיציות מרחפות על פני המצע תוך הדגשת נוכחותו של הריק, לצד צמתים חומריים ורעיוניים הנוצרים במפגש בין האבן ללוחות הברזל, ובחלוקות רב־שכבתיות, המתייחסות לאדריכלות הקיימת. החלל מאפשר לעבודות לפעול מתוך הַשְׁהָיָה והתבוננות בדיאלוג מאופק ומכבד. את התערוכה היפה עד כאב אצרה ג'סיקה מורגן ( Jessica Morgan ), מנהלת מכון דיא לאמנות (Dia Art Foundation), שיזם את המהלך.

לעומתו, אלגיירו בואטי (, 1940-1994Alighiero Boetti) אמן איטלקי מוערך ורב השפעה שצמח אחרי מלחמת העולם השנייה, זוכה לתערוכה רחבת היקף (אוצרת, Elena Genua) העוקבת אחרי המורשת שהותיר במהלך שנות יצירתו הפוריות, ומתמקדת ביחסיו עם טקסט, צבע, אות, דואליות ומערכות מידע גלובליות הבאות לידי ביטוי רב, בין היתר, בסדרת המפות הגאו־פוליטיות המזוהות עמו.

מודל התערוכה, על שני המציגים בה, מבקש להתרחק מן הקצב האינטנסיבי והעודפות החזותית המזוהים עם כיכר סן מרקו ועם אירועי הביאנלה לאמנות לטובת חוויית שהות והתבוננות.  

לסיום, מומלץ מאד לשהות בפינות ההסבה השונות, בספרייה או בקפה, במיוחד אל מול החלונות העגולים הקטנים, הצופים אל כיכר סן מרקו. ואם אתם עם ילדים שווה לנסות ולתאם פעילות בסדנאות שהמרכז מקיים.