הסרט הדוקומנטרי הקצר Ten hours of Walking in NYC as a Woman זמין לצפייה בראש העמוד.
אישה צועדת לבדה ברחובות ההומים של ניו יורק. היא מתועדת במצלמה נסתרת כשהיא פוסעת ומתעלמת מהערות והטרדות מיניות מצד גברים שהיא חולפת על פניהם. הסרט הדוקומנטרי הקצר Ten hours of Walking in NYC as a Woman מספק מבט ישיר ומטריד על חוויות יום יומיות של אין-ספור נשים במרחב הציבורי. את הסרטון הוויראלי הזה יצר רוב בליס, במאי ויוצר תוכן מוכר בזכות סרטיו, המתעדים ניסויים חברתיים מעוררי המחשבה.
Ten hours of Walking in NYC as a Woman מציג תקציר (אורכו דקה וחצי) של עשר שעות שבמהלכן השחקנית שושנה רוברטס הולכת ברחובות ניו יורק לבושה בחולצה קצרה שחורה ומכנסיים ארוכים שחורים. היא צועדת בקצב יחסית מהיר, בשתיקה. מבטה חסר הבעה, והיא אינה מסיתה אותו מהדרך. בליס הולך כמה מטרים לפניה עם מצלמת GoPro מוסתרת בתיק הגב שלו.
הנוכחות הניטרלית של רוברטס מנוגדת באופן בולט להתנהגות של הגברים כלפיה: הם מנסים בכל דרך להסב את תשומת ליבה אליהם, חולפים לידה, צועקים לעברה הערות שונות, חלקן ברכות תמימות לכאורה, כמו "בוקר טוב", ואחרים קוראים הערות בעלות אופי מיני ושואלים שאלות פולשניות, כגון "לאן את הולכת?" ו"אפשר לדבר איתך?". באחד המקרים גבר פוסע לצידה במשך מספר דקות ומנסה בנחישות לעורר אותה לשיחה למרות חוסר העניין הברור שלה בו.
מאה ושמונה הטרדות תועדו בסרטון. ככל שהסרטון מתקדם, כך אפשר לחוש יותר ויותר את אי-הנוחות שרוברטס חווה, והאמפתיה למצבה מתגברת מתוך הבנה שאירועים כאלה אינם מקרים יוצאי דופן, אלא חוויות נפוצות של נשים רבות בעולם.
רוב בליס הוא יוצר תוכן יוצא דופן בגישה הנועזת שלו לעיסוק בנושאים חברתיים נפיצים. גם כשהוא עוסק בהטרדה מגדרית בעיר ניו יורק וגם כשמתעד דעות קדומות על רקע גזעני בארקנסו, יצירותיו מתעלות מעל סרטונים ויראליים רגילים; הן משקפות לצופים ולצופות עוולות חברתיות ומנכיחות את המציאות המטרידה שמתרחשת מתחת לאפם.
הטרדות מיניות ברחוב הן לא דבר חדש. נשים רבות חוות אותן מגיל צעיר על בסיס יום יומי, ובכל זאת הן תופעה שמתעלמים ממנה והפכה לדבר שבשגרה. עבור נשים ונערות רבות הערות והטרדות במרחב הציבורי נחוות כאיום ומעוררות פחד. גברים שאינם מודעים להיקף התופעה לא מבינים מדוע הן נסערות כל כך מהערות שנקראות לעברן ברחוב. חלקם אפילו חושבים שאלו מחמאות, ולכן זאת אינה באמת בעיה, והן פשוט יכולות להתעלם מהפונים אליהן.
הטרדות מיניות כלפי נשים במרחב הציבורי היא סוגיה חברתית שמושרשות באי-שוויון מגדרי, ונשים סופגות אותן בשתיקה מחשש לתגובה אלימה מצד הגברים המטרידים. הסרטון של בליס מציג בצורה ישירה וברורה את היקף התופעה ומאלץ את הצופים והצופות לחוות, גם אם לרגע, את אי-הנוחות של הנשים שרוברטס מייצגת בסרטון.
הסרט Ten hours of Walking in NYC as a Woman הצליח לבלוט במדיה וזכה ל-30 מיליון צפיות ביוטיוב בתוך חמישה ימים בלבד מרגע שעלה לפני שמונה שנים לרשת. (בימים אלה רשומות יותר מ-50 מיליון צפיות.) הסרט הוויראלי עורר ויכוחים ודיונים וגרם להתבוננות פנימה, והוא מוצב כאחד מהניסויים החברתיים המשפיעים של זמנו.
המסירות של בליס לצדק חברתי מקבלת ביטוי בכל יצירותיו; הסרטונים הקצרים שהוא מעלה לרשת מתעדים ניסויים חברתיים שהוא יוזם במרחב הציבורי, והם משקפים את ההטיות והעוולות הקיימות בעולמנו. למשל, בשנת 2020 נסע להריסון, ארקנסו, שם הוצב המטה של הקו קלוקס קלאן, כדי לתעד תגובות לשלט שאחז ובו נכתב BLM (Black Lives Matter). הוא התמקם בצד הדרך ותיעד במצלמת GoPro את התגובות הקשות ואת הגידופים והאיומים כלפיו מצד עוברי אורח. בדומה לעבודותיו הקודמות, בפרויקט ניסיוני זה ביקש בליס לחשוף את הגזענות שעדיין רווחת בארה"ב.
ניסויים חברתיים מילאו בהיסטוריה תפקיד מרכזי בהבנת התנהגות אנושית, נורמות חברתיות והטיות מובנות. אחד המפורסמים ביותר הוא "ניסוי הכלא של סטנפורד" שערך הפסיכולוג פיליפ זימברדו בשנת 1971. במהלך הניסוי הוא בדק את ההשפעות הפסיכולוגיות על אנשים בעמדות כוח וסמכות ואת פוטנציאל האלימות והאכזריות שלהם כלפי האנשים הנתונים למרותם.
תרגיל "עיניים כחולות/עיניים חומות" של המורה ג'יין אליוט שהתבצע יום לאחר רצח מרטין לותר קינג בשנת 1968 נועד להיות שיעור בגזענות לתלמידי כיתה ג'. אליוט חילקה את התלמידים בכיתתה לפי צבע העיניים ונתנה זכויות יתר לתלמידים בעלי עיניים כחולות. כתוצאה מכך תלמידים אלה התנהגו ברשעות ואכזריות כלפי התלמידים שעיניהם חומות. לאחר מכן הפכה אליוט את היוצרות והתייחסה באופן מועדף לבעלי העיניים החומות. היפוך התפקידים יצר תוצאה זהה בניסוי.
מחקר חשוב נוסף היה "הניסוי של מילגרם", שנערך על ידי הפסיכולוג סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל בשנת 1962. במהלך הניסוי קיבלו המשתתפים הוראה לתת מכות חשמל לאדם אחר, ונבדקה מידת ההיענות שלהם לציית לדמויות בעלות סמכות גם בפעולות המנוגדות למצפונם.
ניסויים חברתיים אלה, בדומה ליצירות של רוב בליס, לא רק סיפקו תובנות על התנהגות אנושית, אלא גם עוררו דיונים נרחבים, ואלה הובילו למודעות לנושאים שהועלו ויצרו שינויים חברתיים גדולים.
היצירות של בליס מייצגות את העוצמה שבשימוש מוסרי ויצירתי ברשתות החברתיות כדי להעלות מודעות וליצור שינוי לטובה בחברה. באמצעות יצירותיו בליס מעודד אותנו להתעמת עם הדעות הקדומות שלנו, לעסוק בשיח בונה ולתמוך בחברה מכילה והוגנת יותר.
הסרט הדוקומנטרי הקצר Ten hours of Walking in NYC as a Woman זמין לצפייה בראש העמוד.
