הסרט הקצר טאצ' זמין לצפייה בראש העמוד.
הסרט העלילתי הקצר טאצ' בבימוי ניר ברגר עוסק בגילויים רומנטיים בין מתבגרים בעידן הדיגיטלי. הוא מאתגר תפיסות קונבנציונליות של רומנטיקה על ידי הצגת שתי הדמויות הראשיות, אדל ואורי, כשני אינדיווידואלים שמתחברים זה לזה בזכות עיסוק משותף: הטרלת חבריהם ברשת. השניים מפרסמים קומנטים עוקצניים ופוגעניים, מתחזים לגולשים אחרים, מספימים ולועגים לאחרים.
טאצ' כתוב ומבוים באמינות, והגישה החדשנית שלו מעוררת מחשבה על נורמות חברתיות ועל הדינמיקה בין מגדרים בתרבות הדיגיטלית העכשווית: הסרט בוחן מנקודת מבטה של הגיבורה אדל את המורכבות של האינטראקציות המקוונות, את הזהות המעורפלת של פרופיל ברשת והתעוררות אמפתיה של אדם לרעהו בדרכים בלתי צפויות. כמו כן הסרט חוקר את גבולות האמון והאותנטיות במערכות יחסים מקוונות. בעידן שנשלט על ידי המדיה החברתית, שבו פרסונות דיגיטליות נמנעות מקשרים אמיתיים, טאצ' מאלץ את הדמויות שלו – ובהרחבה, את קהל הצופים – להתעמת עם האותנטיות של האינטראקציות שלהן.
ההתחלה הלא שגרתית של מערכת היחסים בין אדל ואורי מכינה את הבמה לנרטיב שמערער על התבנית המוכרת של boy meets girl. אדל, נערה מתבגרת טיפוסית שמתמסרת לטרולינג ברשת, מתמודדת עם מעשיה שלה כשהיא נתקלת בפרופיל של מתבגרת סורית בזמן מלחמה. הרגע המכונן הזה משמש כזרז לשינוי של אדל ומעורר מסע של גילוי עצמי ואמפתיה: בקשתו של אורי מאדל לתמונה אותנטית שלה הופכת לנקודת מתח המדגישה את חוסר הוודאות המובנה בתקשורת ברשת. מתוך פחד של אדל לשלוח תמונה של עצמה היא יוצרת קשר עם נערה יפה מחאלב שבסוריה, שאליה הגיעה דרך האשטג, ומבקשת ממנה לשלוח לה תמונה שלה, שאותה תשלח לאורי. אדל אף מבקשת ממנה לכתוב שלט בעברית ולהצטלם עם השלט כדי לשדר אמינות. הנערה הסורית נעתרת לבקשותיה של אדל למרות האזעקות, ההפגזות והמצב המסלים בעיר בזמן ההתכתבות ביניהן. ככל שההתכתבות מתהדקת אדל מתקלפת ממנגנוני ההגנה ומהנרקיסיזם שלה ונעשית רגישה יותר ויותר למתרחש סביבה; המפגשים שלה עם דימויי מלחמה ואי-צדק גורמים לה להתעניין במלחמה ולהבין יותר את המצב של חברתה הווירטואלית מסוריה, שמעולם לא פגשה.
האינטראקציות של אדל עם אורי וההעמקה שלה בסיפורה של הנערה הסורית, עד כדי הבעת אמפתיה, משילים מעליה את השטחיות לקראת סופו של הסרט, וברגע הסיום ממש, אף את העיסוק האובססיבי שלה במסך. התפתחות זו הדמות לא רק מניעה את הנרטיב קדימה, אלא גם משמשת כפרשנות רבת עוצמה על כוחו של החיבור האנושי לחרוג מגבולות המגדר, התרבות, הגאוגרפיה והנסיבות. יחסי אדל והנערה הסורית מתפתחים במקביל ליחסי אדל עם אחיה הצעיר, שאיתו אינה מדברת; תפקידה היחיד הוא לחמם ולהגיש לו ג'אנק פוד בעודו עסוק במסך ולא מביט בה אפילו לרגע. לעומת זאת, גם אם אינה אומרת דבר, אדל מבחינה בחבלה שבראשו שכנראה נגרמה על ידי ילדים שלעגו לו.
ברגר מעשיר את הנרטיב באמצעות שילוב מופתי בין אלמנטים מסוגת הקומדיה הרומנטית ובין אלמנטים מהפילם נואר, ומציע פרספקטיבה חדשה על תבניות מוכרות של סוגות אלה על ידי השימוש במסך הדיגיטלי, שמתפקד בסרט כמסכה.
בבסיסה, הקומדיה הרומנטית היא סוגה העוסקת בחתירה לאהבה ולאמפתיה, וכן דנה בתפקידים החברתיים והמגדריים המסורתיים של גברים ונשים ומערערת עליהם. הפילם נואר תובע מהדמויות נקיטת עמדה מוסרית ופעילות אקטיבית. שילוב שתי הסוגות מעניק לדמויות אפשרויות לצאת מהשבלונות של תפקיד הגבר או האישה, להתבונן בעוולות חברתיות במבט אנושי וחומל ולבנות פרספקטיבה אנושית רחבה יותר על המציאות. יתרה מזו, בשילוב שתי הסוגות נבחנות האמינות והאותנטיות של הדמויות, יכולתן לגעת בעולם ולהיות במערכות יחסים: ככל שהן מסתתרות, מתחפשות ומשקרות, כך האהבה מתרחקת מהן. בטאצ', חוסר האותנטיות של פרופילים ברשת ושל הטכנולוגיה המזינה אותם שנאה, שקרים וחוסר חמלה, היא האנטיתזה למגע האנושי המתגלה בהמשך העלילה.
יש בסרט מרוחן של קומדיות רומנטיות קלאסיות כמו "חמים וטעים" (ויילדר, 1959), "גברים מעדיפים בלונדיניות" (הוקס, 1953), ו"הדירה" (ויילדר 1960) שבהן גיבורים משתמשים במכשולים קומיים ודרמטיים כאחד במרדף אחר אהבה וגילוי עצמי. במרכז הקומדיות הרומנטיות הללו עומדות פרשיות פשע או רצח שמשקפות רוע אנושי, והדמויות נדרשות לעטות על עצמן מסכות או בגדים אחרים, סיפורי כיסוי ושקרים כדי לשרוד ולחשוף את העוול. מטרתן היא לזכות באהבה, המעניקה רגעים של חמלה ואנושיות לנוכח עוולות העולם.
בד בבד מופיעים בטאצ' מרכיבים אפלים, פילם נואריים, ותפקידם אינו סגנוני גרידא, אלא הם משמשים השתקפות של האפלה הרגשית והפיזית העוטפים את הגיבורה; בתחילתו, הסרט מצולם בחדר החשוך של אדל, והאור היחיד בו הוא האור הבוקע ממסך הנייד שלה. המוטיב הוויזואלי הזה, יחד עם ההתמקדות האינטימית בפלטפורמות המדיה החברתית, מדגישים את הבידוד והניתוק של אדל מהעולם הפיזי ומעגנים אותה בממלכה אידיוסינקרטית שבה הגבולות בין מציאות לווירטואליות מיטשטשים.
חיבורו המכונן של התסריטאי והבמאי פול שרדר על הפילם נואר "הערות על הפילם נואר" שפרסם בשנת 1972 הציג תמונה מורכבת של חיבורים בין הפילם נואר לקומדיה הרומנטית ולסוגות נוספות. במאמרו, שרדר מדגיש את האמביוולנטיות המוסרית, האלימות הפיזית והמילולית והמורכבות הסותרת של מצבים ומניעים – מרכיבים שמתכנסים כדי לעורר תחושה משותפת של ייסורים וחוסר ביטחון בקרב הצופים. בדומה לכך, מסעה של אדל בטאצ' מתגלה על רקע של עמימות מוסרית ומתח פסיכולוגי מול מערכות היחסים של עם אנשים ברשת תוך שהיא עצמה צופה בעוולות אנושיות, בדימויים של מוות וחוסר צדק, המשקפים את היסודות התמטיים של הפילם נואר הקלאסי.
המסע של הגיבורה בטאצ' בדרכה לגעת בעולם הממשי מהדהד את הרעיון של שרדר הנוגע לייעודו של הפילם נואר ליצור אווירה ספציפית של אי-נחת. שעה שאדל מתמודדת עם ההשלכות של האינטראקציות המקוונות שלה ומתעמתת עם המציאות של מצוקתה של הילדה הסורית, היא מוצאת את עצמה נסחפת יותר ויותר באזור מוסרי אפור. האמפתיה והמודעות המתפתחים שלה משמשים גם כמקור להארה וגם כזרז לשאלות קיומיות. יתרה מכך, הצירוף של הקיום הדיגיטלי של אדל עם החושך של סביבתה מגביר את האסתטיקה האפלולית של הסרט, וממקם אותה כגיבורה מודרנית המנווטת בצללי הנוף הדיגיטלי. ככל שהיא מעמיקה בסיפורה של הנערה הסורית ומתמודדת עם ההשלכות של מעשיה, אדל מסרבת עדיין לגעת בעולם הממשי המאלץ אותה להתמודד עם עוולות, קשרים בין-אישיים וסקרנות רומנטית שאינם תלויים בקומנטים שלה ברשת.
באמצעות המסע של אדל הסרט מזמין את הקהל להתעמת עם הדילמות האתיות שלו ולנווט במים העכורים של העידן הדיגיטלי, ובסופו של דבר מתעורר עם הערכה מחודשת למורכבות של חיבור אנושי ואמפתיה.
הסרט טאצ' זמין לצפייה בראש העמוד.
