הסרט הקצר הריקוד האחרון של אריק ורות ז"ל זמין לצפייה בראש העמוד.
רות פרץ נולדה עם שיתוק מוחין וניוון שרירים והייתה מרותקת לכיסא גלגלים. אהבתה למוזיקת טראנס מגיל חמש עודדה את אביה, אריק, לקחת אותה למסיבות טראנס בטבע – בארץ ובעולם. עם השנים הפכו אריק ורות לחלק מקהילת הטראנס, קהילה שקיבלה אותם באהבה ובחמלה.
ב-7 באוקטובר 2023 הגיעו אריק ורות לפסטיבל נובה שהתקיים סמוך לרצועת עזה כדי לחגוג את החיים, אך נקלעו למתקפת הטרור החמורה ביותר בהיסטוריה של המדינה. כ-4,400 גברים ונשים הגיעו לרקוד במדבר בסוף השבוע, ואור ליום שבת תקפו אותם מחבלי חמאס: רצחו 364 וחטפו לעזה 44. אריק ניסה לברוח עם רות על ידיו, אך המחבלים רצחו אותם באכזריות. את סיפורם המרגש של אריק ורות בחר האמן ואיש התקשורת דורון סולומונס לספר באמצעות סרט קצר המשלב בינה מלאכותית וראיונות מצולמים. הסרט הריקוד האחרון של אריק ורות ז"ל זמין לצפייה בראש העמוד.
שוחחתי עם סולומונס על תהליך העבודה על הסרט הקצר ועל הבחירה בבינה מלאכותית ככלי המרכזי ליצירת האנימציה. סולומונס סיפר שמתוך הכמות האינסופית של דימויים מחרידים שפורסמו בתקשורת ב-7 באוקטובר "הייתה תמונה אחת שנחרתה לי בראש כבר ביום הטבח. תמונה של כיסא גלגלים במתחם הנובה. שאלתי את עצמי מה עושה כיסא גלגלים בנובה? וכשהבנתי במי מדובר אז שוב עלו שאלות לגבי הסיפור שלהם. איך מגיעים אבא וילדה נכה למסיבות טראנס בטבע? הסיפור שלהם עוד לפני שבעה באוקטובר הוא סיפור מדהים לדעתי. בת נכה שאבא שלה מתעקש לקחת אותה למסיבות טראנס מגיל ממש צעיר. למה הוא מתעקש על זה? איך היא מתנהלת שם? לאט לאט הבנתי שיש פה סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור".
למרות התמודדותן עם אובדן כפול החליט סולומונס לפנות לבנותיו של אריק, אחיותיה של רות, מתוך כוונה שהמשפחה תספר את סיפורם, והוא נענה בחיוב. סולומונס שיתף: "אני באופן אישי בחרתי בסיפור של רות ואריק כי לדעתי הסיפור שלהם מרתק. אני מתחבר לסיפור גם כאבא שלוקח את הילדים שלו מגיל צעיר להופעות ומסיבות. והנה אריק, אבא שלוקח את הבת שלו הנכה כנגד כל הסיכויים למקומות שהנפש שלה פרחה בהם. זה סיפור מדהים בעיניי. אני חושב שזה גם סיפור שממרקר את הזוועה של הטבח. יש כל כך הרבה סיפורים מזוויעים מאותו היום, אבל פסטיבל הנובה, ובכלל קהילת הטראנס, הם באופן ייחודי אנשים אוהבי שלום ואדם, ובאותו יום כל מה שטוב בעולם נרצח שם. כיוצר רציתי לגעת בגרעין הרוע הזה בסיפור שאספר."
מתחילת המלחמה מתקיים דיון ציבורי בנוגע לאופן שבו יש להסביר לעולם את מעשי הזוועה שהתרחשו בשבעה באוקטובר ובשאלה באילו חומרים ויזואליים ראוי להשתמש. המלחמה הנוכחית מאופיינת בתיעוד רב: המחבלים תיעדו במצלמות גו פרו ובטלפונים את הפעולות האיומות שעשו כשפרצו לקיבוצים, מושבים ובסיסים, ובעודם מבצעים אותן שידרו את התמונות והסרטונים ברשתות החברתיות. באמצעות סרטונים אלה ניסו המחבלים להשפיל ולהפחיד את הישראלים המסתתרים בממ"דים עקב אזעקות בלתי פוסקות, ולגרום להם להאמין שדרום המדינה נכבש ושאלפי מחבלים ואזרחים עזתים בוזזים, רוצחים ואונסים באין מפריע במשך שעות. בשבעה באוקטובר הפך התיעוד לכלי במלחמה הפסיכולוגית שחמאס מנהל נגד ישראל.
בסופו של דבר החומרים הקשים שתועדו בשבעה באוקטובר משמשים את ישראל כראיות החושפות את הפשעים נגד האנושות שביצע חמאס. הווידאו הידוע כ"סרט הזוועות" שמאגד 42 דקות ערוכות מתוך החומר המתועד על ידי המחבלים, מוצג על ידי ישראל לגורמים דיפלומטיים ולעיתונאים כדי להראות את האכזריות של חמאס ואת הפשעים שביצע באותו יום. עם זאת ישראל נמנעת מהפצה בלתי מבוקרת של הסרט מתוך כבוד למתים ומתוך דאגה לטראומה שעלולה להיגרם לכל מי שצופה בו.
אז איך מספרים לקהל הרחב את סיפור הטבח המחריד ביותר שהתרחש בישראל מאז הקמתה? איך מתמודדים כיוצרים עם דימויים קשים כל כך? כיצד גורמים לעולם להכיר בפשעים שבוצעו פה רק לפני שמונה חודשים מבלי להשתמש בתיעוד המפלצתי של חמאס? עד כה נעשו ניסיונות רבים בתקשורת, במדיה החברתית ובסרטים דוקומנטריים, למשל באמצעות אנימציה ובהצגת סרטונים ודימויים אותנטיים אך מטושטשים. יוצרים ויוצרות ישראלים מחפשים דרכים יצירתיות לספר את מעשי האימה שהתרחשו בישראל ולוודא שאף אחד לא יוכל להכחיש שהטבח אכן התרחש.
בזמן שברקע מתנהל שיח על הסרטים הדוקומנטריים שיצאו לאחר שבעה באוקטובר כ"אמנות מגויסת", אני שואלת, מי יספר את הסיפור שלנו אם לא אנחנו? לסולומונס תשובה: "תפקידנו כאמנים הוא למצוא דרכים לא שגרתיות לספר את הסיפורים הקשים מהטבח. וכמובן שכל אחד מספר את הסיפור מנקודת המבט של היוצר."
במקביל לראיונות המצולמים של סולומונס עם האחיות של רות, בנותיו של אריק, הוא פנה ליובל ניצן, עורך וידאו ויוצר בטכנולוגיית בינה מלאכותית, ויחד יצאו למסע במטרה ליצור סרט אותנטי וסוחף שמשתמש ביכולת הלמידה של הטכנולוגיה כדי לספר לקהל הרחב ברשת את הסיפור המיוחד של רות ואריק זיכרונם לברכה. "בחרנו בבינה מלאכותית במקום באנימציה מסורתית בגלל מגבלות הזמן והתקציב וגם כדי לשמור על ערך האמת. באנימציה יש משהו שמרחיק מהסיפור האמיתי כי זה נראה קצת כמו פנטזיה. בינה מלאכותית היא כלי עבודה מתוחכם שאתה מזין אותו בכמה שיותר אינפורמציה ומלמד אותו. ככל שיש לך יותר אינפורמציה להזין את המכונה, כך היא יוצרת תוכן יותר מדויק ומחובר למציאות. לקחנו כמה שיותר תמונות מהמשפחה והשתמשנו בהן לבניית מודלים מותאמים לסיפור של אריק ורות פרץ. זו גם הסיבה שבחרנו לסיים את הסרט בתמונה המקורית שלהם, כדי שהקהל יביט בהם ויבין שמדובר באנשים אמיתיים ולא בסיפור דמיוני." סולומונס מציין גם את תרומתם הנדיבה של "אינפקטד מאשרום" שערכו במיוחד לסרט קטע מוזיקלי שלהם. אינפקטד מאשרום הוא אחד ההרכבים המצליחים בעולם בתחום הטראנס ומוזיקה אלקטרונית. חברי ההרכב הם ארז אייזן ועמית דובדבני.
בינה מלאכותית בתחום הקולנוע עשתה קפיצה מטאורית עם כלים שמאפשרים הפקת סרטי אנימציה ביעילות וביצירתיות רבה יותר מאי פעם. אמנים ואמניות בעולם חוששים שהשימוש בטכנולוגיה המתפתחת בתחומי האמנות ייתר את האמנים עצמם, אך בעיניי זה אינו המצב. הטכנולוגיה מתקדמת, ואין ספק שמי שיחליף יוצרים שמתעקשים להימנע משימוש בה הם יוצרים שיודעים לעבוד עם הכלים האלה, ולא הכלים עצמם. היכולת של בינה מלאכותית לעבד כמויות עצומות של נתונים וליצור תוכן במהירות היא יתרון גדול, אך ללא התערבות של היוצר, הטכנולוגיה תישאר מוגבלת. האמן מעניק למכונה את הרעיון, את ההקשר ואת החזון הייחודי, מה שהופך את השימוש בטכנולוגיה רק לכלי עזר בעל עוצמה. במבט לעתיד, השילוב בין היכולות הטכנולוגיות לבין היצירתיות האנושית הוא שמבטיח שגבולות היצירה האמנותית יורחבו מעבר לכל דמיון.
שאלתי את סולומונס על חוויית העבודה עם בינה מלאכותית בפרויקט הזה ומה דעתו על ההשפעות של הטכנולוגיה על היוצרים. סולומונס ענה: "שימוש ב-AI, או באופן כללי עבודה בעולם הדיגיטל, מרחיבה את הקהל ואת האינטראקציה עם היצירה. יוצרים רבים עדיין לא יודעים איך להשתמש ברשת בצורה אפקטיבית ויצירתית. אם לא נשכיל להשתמש בכלים האלה, לא נהיה במקום שבו הקהל נמצא. לצערי, רובם לא מגיעים למוזיאונים וגלריות. אבל זאת המציאות. אם לא נכיר בזה שיש חיות אחרות שאפשר לרכב עליהן לעבר השקיעה, פשוט נישאר מאחור. אותו דבר עם הבינה המלאכותית, במקום לחשוש לאבד את הפרנסה, בואו נלמד איך לעבוד עם הכלי הזה. היום כל אחד יכול לעשות דברים שלא חלמנו עליהם בעבר. יש ארגז כלים גדול יותר וצריך להתרגל אליו. זאת הרגשה מדהימה שאפשר ליצור דבר כל כך חזק כמו הסרט שיצרנו במינימום משאבים ובזמן קצר ועדיין להגיע למיליוני צפיות בארץ ובעולם כדי לספר את הסיפור של רות ואריק. אותי זה מרגש."
