מוזיאון תל אביב לאמנות, המציג אוסף מגוון של אמנות ישראלית ובינלאומית, הוא אחד ממוסדות התרבות החשובים ביותר בישראל. הוא הוקם לראשונה בשנת 1932 בביתו של ראש עיריית תל אביב הראשון, מאיר דיזינגוף, מתוך חזון לקדם את האמנויות בעיר הצעירה. באותן שנים חוותה העיר פריחה כלכלית ותרבותית, אך לא היה בה חלל תצוגה קבוע לאמנים. במהלך השנים התרחב המוזיאון והעתיק את מקומו מספר פעמים, עד שבשנת 1971 נקבע מקומו בשדרות שאול המלך, שם הוא שוכן גם כיום. מאז צמח המוזיאון למוסד בעל מוניטין בינלאומי המציג תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית ואוסף קבוע גדול של יצירה רב-תחומית מקומית ובינלאומית. מוזיאון תל אביב הוא יצירת מופת אדריכלית בפני עצמה, בין היתר בשל רבגוניות סגנונות הבנייה: את הבניין המקורי, שתכננו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן, נבנה בסגנון ברוטליסטי, ואילו לבניין המרשים הרטה ופול אמיר, שתכנן פרסטון סקוט כהן ונבנה בשנת 2011, עיצוב גיאומטרי.
הסרט התיעודי הקצר הפוּאָיֶה של הבמאים רון כצנלסון ומיכל הומינר חוקר את סיפורו של מוזיאון תל אביב מנקודת מבט ייחודית תוך התבוננות וחקירת הפואיה, המבואה. למבואה יש תפקיד משמעותי בכל מוזיאון, ולרוב היא חלל מסביר פנים שמתפקד כאזור לריכוז מידע ומרחב להתכנסות ואירועים. היא משפיעה על אופי הביקור ומשמשת מעבר מהחוץ אל חוויית אמנות סוחפת ומעוררת מחשבה.
הסרט הפוּאָיֶה מתעמק בנרטיב של המוזיאון באמצעות התמקדות ביצירות האמנות ובחפצים ההיסטוריים אשר נבחרו על ידי מנהלי המוזיאון במשך קיומו להיות מוצגים במבואה. ליצירות אלה חשיבות היסטורית באבולוציה של המוזיאון. בסרט מצולמים ראיונות עם מנהלי המוזיאון לאורך השנים, ואלה משקפים את הנושאים, הערכים והשינויים בגישות האמנותיות של המוזיאון בחלוף הזמן. הסרט מספק הצצה שובת לב למוזיאון על ידי אריגה מופתית של אלמנטים אלה יחדיו, ומציג את המבואה ככלי סיפור רב עוצמה. הסרט זמין לצפייה בראש העמוד.
רון כצנלסון ומיכל הומינר משתפים: "במסגרת חגיגות תשעים שנה למוזיאון תל אביב לאמנות יזם המוזיאון בשיתוף הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה הפקה של ארבעה סרטים תיעודיים קצרים, שנוצרו במיוחד לרגל מאורע זה".
רון מרחיב: "מיכל ואני חשבנו על דרך מקורית לספר את סיפורו של מוזיאון תל אביב הנוכחי, מהקמתו בשנת 1971 ועד היום, באמצעות סיפור הפואיה, אולם הכניסה למוזיאון. במהלך התחקיר גילינו אירועים היסטוריים שלא הכרנו, למדנו על תהליכים ובחירות אמנותיות משתנות ועל מוצגים שחולפים על פניהם מבלי להכיר את הסיפור המרתק שמאחוריהם. אותי כצלם עניין הנפח האדריכלי המרשים של חלל הפואיה והאופן שבו יצירות, מיצגים, מופעים וטקסי פתיחות של תערוכות באים לידי ביטוי בשלל זוויות יוצאות דופן דרך עדשת המצלמה. כדי להעביר את חוויית המבקרים השתמשתי בתנועות מצלמה שמעבירות את החלל גם בתנועה רציפה".
מיכל מוסיפה: "כאוצרת היה לי מרתק לצלול ולעקוב אחר תהליכים משמעותיים שהתוצאה שלהם היא סמלים אייקונים של מוסד כל כך מוכר, מוזיאון תל אביב."
מוזיאון תל אביב לאמנות משתרע על פני שלושה מבנים: המבנה המרכזי ע"ש קרן משפחת פולסון והבניין החדש ע"ש שמואל והרטה אמיר נמצאים בשדרות שאול המלך, סמוך לבתי המשפט, ספריית בית אריאלה ובית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה. בניין נוסף של המוזיאון, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית, ממוקם סמוך להיכל התרבות ולתיאטרון הבימה בשדרות תרס"ט.
זמן מה לאחר טבח ה-7 באוקטובר החלו להתקיים בכיכר הסמוכה למוזיאון תל אביב לאומנות ולבית אריאלה עצרות תמיכה ומיצגי אמנות, והוצבו בה מיצבים לאות הזדהות עם מאבקן של משפחות החטופים ומשפחות האזרחים והחיילים הנעדרים מאז ה-7 באוקטובר, והכיכר קיבלה את השם 'כיכר החטופים והנעדרים'.
מוזמנים ומוזמנות לצפות בסרט הפוּאָיֶה המוצג בראש העמוד.
