סרט האנימציה הקצר Ronde de Nuit זמין לצפייה בראש העמוד.
סרטו הקצר של ז'וליין רגנר משנת 2021 ,Ronde de Nuit (סיבוב לילי), הוא מסע קולנועי אל נפש האדם, המהדהד את העוצמה הפסיכואנליטית הנטועה בקולנוע הקלאסי. רגנר ידוע בזכות סרטי האנימציה שלו עטורי הפרסים כמו Somewhere Down the Line, שזכה בפרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל קלרמונט-פראנד. רגנר ממשיך לפרוץ את גבולות הסיפור המונפש בסרטו "סיבוב לילי" כשהוא יוצר את הסרט בשחור-לבן באמצעות Grease Pencil של תוכנת בלנדר. התוצאה היא דוגמה מרהיבה לאופן שבו אנימציה יכולה לחרוג ממבנים נרטיביים מסורתיים כדי להתעמק במעמקי הרגש והחוויה האנושית.
העלילה של Ronde de Nuit מתחילה עם זוג, ג'ורג' וכריסטינה, שיוצאים ממסיבה של החברה הגבוהה המתקיימת באחוזת פאר. סצנת הפתיחה, המאוירת בניגוד המוחלט של אור וצל, נותנת את הטון להמשך למציאות מסויטת. המסיבה עצמה מזכירה את נשף המסכות ב"עיניים עצומות לרווחה" (1999) של סטנלי קובריק, שבו מסיכות וחוסר כנות בין בני זוג מחפים על אינסטינקטים אפלים וראשוניים יותר שלהם. בשני הסרטים, הלילה האפל חושף את הפחדים והדחפים הבסיסיים שמניעים את הדמויות.
כשג'ורג' וכריסטינה נוסעים הביתה מתפתח ביניהם ויכוח, וכשהוא מסלים מתרחשת תאונת דרכים אכזרית. הרגע הזה מסמן את המעבר של הסרט ממציאות ריאליסטית ויומיומית לכאורה למסע סוריאליסטי ומבלבל. כשג'ורג' חוזר להכרה כריסטינה נעלמה, והוא נותר להתעמת עם העולם המסויט שסביבו. התאונה פועלת כזרז ומניעה את ג'ורג' לצעוד בכוחות שנותרו לו חזרה אל המסיבה כדי להזעיק עזרה, לכאורה, ולצנוח לתהום פסיכולוגית שבה הגבולות בין מציאות לסיוט מיטשטשים.
הסגנון הוויזואלי של Ronde de Nuit שואב מרכיבים אסתטיים מהפילם נואר, למשל הניגודים החדים והצללים העמוקים שיוצרים אווירה עמוסה במתח ואימה. כשג'ורג' חוזר לאחוזה, המסדרונות מזכירים את מבוך המסדרונות והקומפוזיציות המבלבלות ב"אשתקד במרינבאד" (1961) של אלן רנה, סרט שחוקר באופן דומה את האופי הנזיל של הזיכרון, הזמן והמציאות. בשני הסרטים הדמויות מנווטות בסביבות שנראות כמנוגדות להיגיון ולמבנה ומשקפות את הבלבול הפנימי והסערה הרגשית שלהן.
הדמויות, בייחוד ג'ורג', מתוארות לעיתים קרובות כקטנות ושבריריות על רקע סוחף שמשתנה ללא הרף, תוך הבלטת הפגיעות שלהן מול העולם שבו הן פועלות. דווקא הפיזיות הגדולה של ג'ורג' אינה עומדת לזכותו כשהוא מאבד שליטה במציאות שסביבו. הוויזואליה הסוריאליסטית ולעיתים מופשטת משמשת כדי להחצין את מצבו הפנימי, שכן הסביבה שלו הופכת לשיקוף של החרדה והפחד המתגברים שלו.
בבסיסו, Ronde de Nuit הוא מחקר של דינמיקת הכוחות בין גברים לנשים והמתח המתמיד ביניהם. מערכת היחסים בין ג'ורג' לכריסטינה רצופה מתחים שלא נאמרים, והוויכוח שלהם לפני התאונה מרמז על סוגיות עמוקות יותר של שליטה, דומיננטיות וחוסר ביטחון. נושא זה הוא מרכזי הן ב"עיניים עצומות לרווחה" של קובריק והן ב"אשתקד במרינבאד" של רנה. ב"עיניים עצומות לרווחה", הגיבור, ביל, מונע על ידי פחד עמוק מהמיניות והעצמאות של אשתו, והוא נתקף פרנויה וספקנות במיניות שלו וביכולתו לענג אותה ולשלוט בה. באופן דומה, ב-Ronde de Nuit, ניתן לראות את מסעו של ג'ורג' בלילה כמסע פנימה אל חוסר הביטחון והפחדים שלו, במיוחד אלה הקשורים ליחסיו עם כריסטינה.
היעלמותה של כריסטינה לאחר התאונה מסמלת את אובדן השליטה של ג'ורג'. היעדרותה משאירה אותו פגיע ומאלצת אותו להתמודד עם הפינות האפלות ביותר בנפשו. הדינמיקה הזו מזכירה את היחס של היצ'קוק לנשים בסרטיו, שבו דמויות נשיות הופכות לא פעם למוקד של חרדה ופחד גבריים. ב-Ronde de Nuit, היעדרה של כריסטינה חזק כמו הנוכחות שלה, הוא רודף את ג'ורג' כשהוא מסתחרר עמוק יותר לתוך מחשבותיו הטורדניות. הסרט נוגע לאותן חרדות מפני נשים, מין וכוח שהיצ'קוק חקר, במיוחד הפחד מסירוס – פיזי ופסיכולוגי כאחד. אפשר לראות במסעו של ג'ורג' מטפורה למאבקו להשלים עם הגבריות שלו ולכוח שבו כריסטינה מחזיקה בו, גם בהיעדרה.
ככל שג'ורג' מעמיק אל תוך הלילה, הסרט הופך ליותר ויותר סוריאליסטי ומופשט, מהדהד את המבנה הנרטיבי המבולבל של "אשתקד במרינבאד" המתרחש גם הוא באחוזת פאר. בעיניו של ג'ורג' המקום משתנה ומתעוות ומשקף את מצבו הנפשי המידרדר כשהעולם הופך למבוך, לוכד אותו במעגל של פחד וייאוש. הירידה הזו לטירוף מסומנת בסדרה של מפגשים עם נשים ההופכים בעיניו של ג'ורג' למסויטים יותר ויותר, וכל אחד מהם מפשיט שכבה נוספת של שפיותו.
היעדר הדיאלוג ב-Ronde de Nuit מגביר את המתח ומשאיר לצופה לפרש את האירועים באמצעות רמזים אודיו-ויזואליים בלבד. הפסקול, שילוב של אמביאנס ומוזיקה דיסוננטית, ממלא תפקיד מכריע ביצירת האווירה המעיקה של הסרט. היעדר המילים המדוברות מאלץ את הצופה לעסוק עמוק יותר בדימויים, מה שמאפשר לרגנר להעביר רגשות ונושאים מורכבים ללא צורך באקספוזיציה מפורשת.
רגנר יצר סרט שהוא לא רק עשיר מבחינה ויזואלית אלא גם בעומק הפסיכולוגי שלו ובמורכבות תמטית במסגרת הסרט הקצר. בהסתמך על האסתטיקה והנושאים של הקולנוע הקלאסי – במיוחד יצירותיהם של קובריק, רנה והיצ'קוק – רגנר יצר סרט שנחווה גם כנצחי וגם כחדשני.
השימוש בכלי Grease Pencil של תוכנת בלנדר ליצירת האנימציה היה פורץ דרך בשנת 2021. באופן פרדוקסלי, על ידי הדגמת הפוטנציאל של הטכנולוגיות החדשות והעכשוויות להרחיב את האפשרויות האנימטיביות, הסרט גם מביא לידי ביטוי את המנגנון המכני הנצחי של דינמיקת כוח מגדרית שנטועה בבסיס ההוויה האנושית מקדמת דנא.
Ronde בצרפתית הוא סיבוב, וגם קרוסלה מסתובבת, ונדמה ש-Ronde de Nuit מתייחס לסרט קלאסי נוסף, La Ronde של מקס אופולס (1950), שעסק ביחסים בין גברים לנשים המחליפים בני זוג במטרה להתנסות בחוויות מיניות ולמצוא את אושרם בחיקו של אדם אחר שאינו בן זוגם. שני הסרטים חוקרים את המעגל המסוכן לעיתים קרובות של מערכות יחסים, אך הם עושים זאת בדרכים שונות: La Ronde של אופולס משתמש במבנה דמוי קרוסלה כדי לתאר את הקשר ההדדי במפגשים רומנטיים בין אנשים ממעמדות חברתיים שונים דרך האינטראקציה ביניהם. הוא בוחן את המרדף אחר אהבה והנאה בעין שובבה וביקורתית. ואילו Ronde de Nuit מציג נרטיב ליניארי מופנם יותר של הנפש הגברית, שבו מערכת היחסים בין ג'ורג' לכריסטינה משמשת מוקד לבחינת פחדים וחוסר ביטחון עמוקים יותר. אולם, בהתאם למסורת הפרנקופילית, שני הסרטים משתמשים במוטיב של סיבוב, בין אם הוא מילולי או מטפורי, כדי לחקור את טבעם החוזר של רצונות אנושיים ואת ההשלכות הבלתי נמנעות שלאחר מכן.
