הסרט הדוקומנטרי הקצר מותו של לויתן זמין לצפייה בראש העמוד.
סרטו התיעודי הקצר של עידו ויסמן מותו של לוויתן זכה לאחרונה בפרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר של איגוד הקולנוע הדוקומנטרי הבינלאומי IDA.
במרכז הסרט גופתו של לווייתן שנסחפה לחוף ניצנים ובני האדם שמתגודדים סביבו. מותו של הלווייתן, גופתו והימצאותו המפתיעה על חופי הים התיכון מעוררים באנשים פליאה והתרגשות לצד צער ואבל, ומגוון האינטראקציות בין המתגודדים משקף את המבט של הסרט על החי והמת.
האיקונוגרפיה של הלווייתן התפתחה בהיסטוריה ובתולדות האמנות כדימוי של כאוס חברתי. כבר בעת העתיקה התייחסו הפרשנים בדתות המונותיאיסטיות לדימוי הלווייתן שמופיע בספרי הכתובים והנביאים – בתהלים, בספר יונה, בספר ישעיהו ובספר איוב. על דרך הפשט, גופו הענק של הלווייתן מגן על הנביא מפני אסון חברתי ופוליטי ומעניק לו מקלט פיזי ונפשי בתקופה של כאוס. לעומת זאת אפשר למצוא במדרשים ובספרות תאולוגית של המאות הראשונות לספירה שדווקא הלווייתן הוא זה שמאלץ את הנביא לחשוב על המשבר החברתי והפוליטי בארצו בעוד הנביא שוהה לצד הלווייתן או בתוכו.
הסרט של עידו ויסמן מחבר את שתי הפרשנויות, והמצלמה מתבוננת בחברה בישראל בחמלה, בסקרנות, באירוניה וברגישות. יש דמויות בסרט שמוצאות נחמה ומזור בגופו של הלווייתן, ואילו אחרות משתמשות בו רגשית ופיזית, וחלקן אף חותכות את בשרו. אף שהלווייתן מת ודווקא משום כך, החיוניות שעולה מבני האדם סביבו מדגישה את המשבר החברתי והאנושי במקום שאליו נסחפה גופתו.
הפילוסוף הפוליטי הבריטי תומאס הובס כתב במאה ה-17 את ספרו "לווייתן", ובשמו המלא "לווייתן, או החומר, הצורה והכוח של קהילייה כנסייתית ואזרחית". יצירה פילוסופית זו, שנחשבה לאחת מיצירות הפילוסופיה הפוליטית המשפיעות ביותר שנכתבו אי פעם, נכתבה על רקע החשש של הובס מפני קריסת החברה הבריטית והמערכות השלטוניות כתוצאה מרפורמה משפטית ודתית בארצו. הובס תמך במונרכיה ופחד שיירדף בידי הפרלמנט בגלל תמיכתו.
בספר, שנכתב במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, הוא כתב על הצורך שתיחתם אמנה חברתית בין האזרחים לבין השליט כדי למנוע מלחמת הכול בכול. על פי הובס, השליט הוא ישות שעומדת מעל הטבע, ובכלל זה טבע האדם. במהלך הספר הוא מנתח את היחסים בין האזרח למדינה באמצעות דימוי הלווייתן ומצב האומן: "שהרי החיים אינם אלא תנועה של אברים […] שהרי הלב מהו אם לא קפיץ; והעצבים מהם אם לא מיתרים; והמפרקים מהם אם לא גלגלים המאפשרים תנועה לגוף כולו כמו שעלה במחשבתו של האומן? אלא שהאומנות מרחיקה לכת עוד יותר בחקותה אותה יצירה רציונלית ומופלאה ביותר של הטבע – האדם. שהרי מכוח האומנות נוצר אותו לווייתן גדול הקרוי מדינה […] שאינו אלא אדם מלאכותי, שאמנם גדול הוא בקומתו ובעוצמתו מהאדם הטבעי אשר להגנתו ולהצלתו נועד, ואשר בו הריבונות היא נשמה מלאכותית, באשר היא מעניקה חיים ותנופה לגוף כולו" (לויתן, הוצאת מכון שלם, 2009, עורך: מנחם לורברבוים, מתרגם: אהרן אמיר).
עבור הובס הלווייתן הוא דימוי למדינה – גוף ענק, ייחודי ומסועף שבנוי על בסיס חברתי ומורכב מבני אדם רבים. האדם אינו יכול לתפוס את קיומו של הלווייתן, אך הלווייתן מעורר באדם את הצורך והרצון לחשוב על קיומו שלו ועל המבנה החברתי שבו הוא חי.
העיסוק בלווייתנים בספרות ובקולנוע במודרנה שאב מהמקורות התנ"כיים ומההקשרים הפוליטיים של הובס. לדוגמה, הסרט העלילתי עטור הפרסים "לווייתן" של הבמאי הרוסי אנדריי זווגינצב משנת 2014 חושף את השחיתות ואת הכאוס החברתי והדתי ברוסיה של פוטין. באמצעות דימוי של שלד לווייתן המונח ליד ביתו של גיבור הסרט הבמאי מתאר את היחסים בין קבוצות אינטרסים שונות לאדם החלש, שנופל קורבן להתנהלותן, והן מנצלות אותו לטובתן. הסרט הוא עיבוד לספר איוב, והוא משתמש בשלד הלווייתן כדי לדון במבנה החברתי של המדינה.
סרטו הקצר של עידו ויסמן שצולם על חוף ניצנים מביא אל המסך התרחשות דוקומנטרית ייחודית בזמן אמת. הבמאי נוקט שתי אסטרטגיות דוקומנטריות השלובות זו בזו: האחת היא הימצאות באתר ההתרחשות ותיעוד התגובות האנושיות של קרבה או ריחוק כלפי הלווייתן. השנייה היא צילום אסתטי של גופת הלווייתן – דיוקן פלסטי שחוקר את הדימוי הבשרני, המכיל והענק של הלווייתן. אסטרטגיה זו מחזקת את ההזרה של האנושי, של האדם והמרקם החברתי העדין והפגיע שבו הוא חי לעומת גופו האימתני של הלווייתן כשהוא מחוץ למים, באתר לא צפוי – חוף ישראלי. גופת הלווייתן בניצנים היא דימוי בראשיתי ואקזיסטנציאלי שסוחף אליו דמויות וקבוצות שונות בחברה הישראלית בשנת 2022, השנה שבה צולם הסרט. הצפייה בסרט מנקודת הזמן שבו החברה הישראלית נמצאת כרגע מעוררת מחשבה על המבנה האנושי התוסס והפגיע שניבט מהמסך – בין בדידות להתגודדות, ובין חמלה לאלימות, לקונפליקט ולקרע חברתי.
הסרט הופק במסגרת פרויקט אקו-דוקו, של ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת ת"א, בשיתוף מרכז השל לקיימות ופסטיבל דוקאביב.
הסרט הדוקומנטרי הקצר מותו של לויתן זמין לצפייה בראש העמוד.
