הסרט טיול לילי (22 דקות) זמין לצפייה בראש העמוד.
במהלך קצת יותר מדקה נשטף המסך באדום בוהק, וחמישה רקדנים בבגדי מחול בצבעי גוף – שלרגעים נדמים כעירום – מבצעים מחול מודרני, יצרי ועוצמתי. לרגעים מתחלף הרקע האדום לכחול ואז חוזר שוב לאדום. צבעים מוחלטים, דרמטיים, אלמודובריים. זהו רגע מכונן בסרט טיול לילי, שמתמקד בלילה אחד בחייו של נער מופנם בן 18 שהופך למסע התבגרות בכלל ומינית בפרט. הריקוד, ובעיקר הרקדן הראשי, המיתמר מעל לרקדנים האחרים, כמו מהפנט את הגיבור, שנקלע למופע במקרה בעודו מתלווה לאמו, וגורם לו לראשונה להעז לצאת מתוך עצמו.
הסרט נפתח בהצצה מבעד לחלון הדירה החיפאית, שאותה חולק הגיבור עם אמו, אל הדירה ממול, שבה נראה זוג צעיר מתמזמז. "הגיבור מתבונן מהצד על חיים של אחרים," מספר הבמאי-תסריטאי אורי בירגר, "ומפנטז להיות חלק מהעולם." למרות שרק מטרים ספורים מפרידים בינו לבין האינטימיות שמתחוללת בבניין ממול – עבור הגיבור זוהי מציאות בלתי מושגת שבירגר מכנה "השתוקקות גדולה". אלא שלקראת סוף הסרט יעבור הגיבור לראשונה מהצצה בסתר למפגש פנים אל פנים, יתנסה בעצמו באינטימיות הזו ויגלה, בין השאר, שהמימוש טומן בחובו גם כאב ואכזבה.
פנטזיה, השתוקקות והחמצה הן תמות שמעסיקות את בירגר בחיים וביצירותיו. הגיבור הצעיר, האינטרוברטי, בטיול לילי והגיבורה הבוגרת, העצובה, המלווה את בנה לטיפולי עור בים המלח, בסרט קצר נוסף שלו, אשת לוט (2022), חווים שניהם תשוקה עזה למשהו אחר, כמהים למשהו שנמצא מחוץ למציאות שלהם. "שניהם בודקים אם הם יכולים להגיע לשם, ואז נרתעים ונבהלים." מערכת היחסים החמקמקה הזו שבין המשיכה לרתיעה, בין ההשתוקקות לאימת המימוש – מרתקת אותו במיוחד.
הגיבור של טיול לילי מדבר מעט ומתבונן הרבה, בדרך כלל מהצד, ומעניק לצופה, המוצמד לנקודת מבטו, חוויית צפייה פיוטית, רגשית ומהורהרת שיש בה עוצמה ויזואלית יוצאת דופן. בירגר מאמין שהיא "מפצה על זה שאין הרבה דיאלוגים בסרט" ומשתף שבתהליך הפיתוח של הסרטים שלו מגיעים האימג'ים הרבה לפני הדיאלוגים, שאותם הוא משאיר בדרך כלל לסוף התהליך. זו לא רק נטייה טבעית, אלא גם העדפה סגנונית ששואבת השראה, בין השאר, מסרטיהם של יוצרים דוגמת תאו אנגלופוליס היווני וברונו דומונט הצרפתי, שבהם המבע הקולנועי מקבל מקום נכבד. "אחד הדברים שרציתי לבדוק בסרט," הוא משתף, "זה איך הקולנוע יכול לדבר ולספר את הנער הזה שלא יכול לספר את עצמו."
לוויזואליה המוקפדת של טיול לילי שותפה גם הצלמת מאי עבדי-גרבלר, שבעזרתה מימש בירגר את החזון הוויזואלי והאמנותי שלו. סיקוונס הנסיעה מחיפה לתל אביב בסרט ממחיש למשל את הסינכרוניזציה המרתקת בין המתרחש על המסך למתרחש בתודעתו של הגיבור, שעובר מהעולם המוכר והמוגן לעולם חדש, מסעיר ומסקרן. ה"מנהרה" מובילה אותו מהמציאות ה"נורמטיבית" אל זו האניגמטית וההרפתקנית, וזווית הצילום יוצרת, בהתאם, הזרה ארכיטקטונית פלאית ופנטסטית שמעניקה תחושה של מציאות אחרת שבה יוכל גם הגיבור להעז להיות אחר.
באופן סימבולי התמהמה התסריט של טיול לילי כמעט שנתיים באזור הדמדומים של היצירה, כאילו הוצמד לתודעתו המהוססת של הגיבור ש"נתקע" מאחורי הקלעים של אולם התיאטרון ללא ידיעה איך לפרוץ משם החוצה. רגע לפני שנגנז נתקל בירגר בשירו של יונתן גפן, "מבעד", שמדבר על התבוננות "מבעד לסדק הצר" ועל מציאת פִרצה להגשמת חלום, והבין ברגע אחד מה הגיבור שלו צריך לעשות; לעלות על האופנוע ולהמשיך את המסע.
מאז שסיים ב-2021 את לימודיו באוניברסיטת תל אביב בירגר מחלק את זמנו בין עריכת סרטים ובין עבודה על סרטים אישיים. בימים אלה הוא כותב לראשונה תסריט עלילתי באורך מלא בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי.
