הדוקומנטרי הקצר Marry Fuck Kill זמין לצפייה בראש העמוד.
Marry Fuck Kill של הבמאית ואמנית הווידאו רות פתיר הוא סרט תלת-ממד דוקומנטרי שעוסק בפריון ומיניות האישה. פתיר נבחרה לייצג את ישראל בבינאלה של ונציה בשנת 2024, וזו הזדמנות מצוינת להתמקד בסרט זה, המקפל בתוכו את הדי-אן-איי של גוף עבודתה.
בסרט Marry Fuck Kill פתיר מראיינת את אימהּ ושואלת אותה שאלות על מיניות, אימהות ושחרור האישה. את השיחה פתיר מקיימת באמצעות פסלים של אלות הפוריות מתקופת ממלכת יהודה שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ומוצגים במוזיאון ישראל.
פסלי הנשים בסרט אינם מוצגים מוזיאליים קפואים בזמן; פתיר מפיחה בפסלים רוח חיים, והודות לאמצעים טכנולוגיים, הפריטים מתנועעים, רוקדים ומופיעים בסביבות אחרות מחוץ למוזיאון. התנועה מתרחשת על ידי שימוש בטכניקת לכידת תנועה (motion capture), טכניקה ש"לוכדת תנועה" ו"מעבירה" אותה לחפצים דוממים. הלכידה נעשית באמצעות חליפה מיוחדת, שבה חיישנים שקולטים את התנועה של הלובשים אותה, וההעברה נעשית בשלב הפקה מתקדם, כשהמידע על התנועה מעובד עיבוד מלא. כך, בסרט נשמע קולה של אימה של פתיר, אך הוא בוקע כביכול מפסל תלת-ממד. האנשת הפסלים בהנפשה והענקת קול ותנועה של נשים חיות מרחיבות את מבט הצופה על אלות הפוריות הקדומות ומעלות שאלות על המרחק והדמיון בין אישה לאלה.
הדימויים של אלות הפריון והמין בתרבויות מצרים ויוון, ומאוחר יותר בכנען ורומא, שימשו את השלטונות המקומיים ואת הפטריארכיה להעברת מסרים על תפקידיה המסורתיים של האישה. לכן, הדימויים של גוף האישה הדגישו בעיקר את תפקידה בפריון, בבית ובגידול הילדים.
בתרבות הקדומה קיבע הפריון את מעמד האישה בין אובייקט מיני אינסטרומנטלי שבאמצעותו גברים חוגגים את החיים לאם מגוננת וכול יכולה. הפריון נתפס בתרבות העתיקה כיכולת בלתי מוגבלת ומכושפת לרפא פגמים, לשלוט בגוף הגברי ולכן גם בעולם.
בהתייחס לפסלי האלות מתקופת ממלכת יהודה, העמדה הפטריארכלית בולטת בסיפורה של האלה אשרה, שפסל בדמותה נראה בסרט. אשרה נזכרת בנרטיב המיתולוגי המקומי כמי שוויתרה על המקדשים שלה לטובת המקדשים של אלים זכרים. בעולם הפטריארכלי היא הוערכה על כך שצמצמה את עצמה ופינתה את מקומה לגברים, כך שהם ולא היא, יהיו מושא להערצה. יש אף הטוענים שהאל יהוא היה בן זוגה וציווה בעצמו על הריסת מקדשיה ובכך חיסל כל אפשרות להשאיר מקום לזכר דמותה ומורשתה.
אם כך, כוחה של אשרה נזכר בכתבים ההיסטוריים כאלת פריון שנשים בלבד זוכרות ומוקירות את פועלה. במיתולוגיה של ממלכת יהודה, יש הסוברים שרק אלות אחרות עבדו אותה והעריכו את פועלה ולא האלים הגברים שלצידה. באחת הסצנות בסרט פתיר ממקמת את האלות של ממלכת יהודה במדבר כשהן רוקדות זו לצד זו כמו במסיבת טבע וחוגגות את גופן בסביבה נשית, ביניהן גם פסל אלת הפריון שמתוכו מדברת אימה של פתיר.
השימוש בשריד מהעבר כדי לנהל שיחה בין-דורית על מיניות מעלה מגוון נושאים, ואלה מיוצגים על ידי קצוות מנוגדים: גילוי והסתרה, עבר ועתיד, מחיקה ונצחיות, סטגנציה ותנועה, אם ובת.
הריאיון מתנהל בסלון ביתה של האם, והמרחב הביתי היום יומי עומד בניגוד לדמות של אלת הפריון מהעבר שהאם עוטה, ובכך מוסיף לטון האירוני שבו הבמאית משוחחת עם אימה על מעמדן של נשים, אז והיום.
שמה של העבודה, Marry Fuck Kill, נגזר ממשחק חברתי המתבסס על שאלה-תשובה, ובו נשים נשאלות בדרך כלל עם איזו דמות ציבורית היו רוצות להתחתן או לשכב ואיזו להרוג.
בראיון מדברת האם על הנשיאים אובמה וקלינטון, על ארכיאולוגיה, על עבודתה ככימאית ועל שהייתה שותפה במתן תו תקן לקונדומים בהגיעם לראשונה לארץ, בתקופה שבה הגלולה שלטה בחיי המין של הנשים. לדבריה הקונדום היה ניסוי לאומי וטכנולוגי. היא מספרת שנשים בתקופתה היו מוערכות בעבודתן על פי מידת הפרודוקטיביות שלהן. פריון נזכר כאן גם כהספק בעבודה. האם מבטאת את הקושי להיתפס כאובייקט מיני ומציינת שבנות דורה לא רצו שהמיניות תהיה פרמטר להערכתן, הן רצו להצליח בלעדיה.
מבטה של פתיר על אימהות, נשיות, פריון והולדה חף מסנטימנטליות ואינו תלוי זמן. להיפך, השימוש בארכיאולוגיה וטכנולוגיות חדשות מרחיב את השיחה האינטימית בין הבת לאם הרבה מעבר למשפחה ולבית ומעלה שאלות על תיעוד, שימור ונצח בחוויה הנשית.
פתיר חותמת את סרטה בשיר There are worse things I could do מהסרט "גריז" (בימוי: רנדל קלייזר, 1978) שהיא עצמה שרה בגרסה מלנכולית שלו. בסרט השחקנית סטוקרד צ'אנינג בדמותה של בטי ריזו מתארת מצב שבו כל מעשה תמים שלה בחברת גברים נחשב בעיניהם לזנותי ולא ראוי, ואילו הם חופשיים לנהוג בנשים ככל העולה על רוחם בלי לתת דין וחשבון. בטי מצרה על כך שהאביר על הסוס הלבן שחלמה עליו כבר לא יגיע ושהיא נדרשת לשרוד בעולם של גברים גסים ואלימים. היא חולמת על שחרור אמיתי שלה ושל הנשים כולן.
סרטה של פתיר חוצה גבולות וז'אנרים ומשתמש היטב באמצעי המדיום הקולנועי לבטא שחרור זה בתוכן ובצורה.
הוידאו ארט Marry Fuck Kill זמין לצפייה בראש העמוד.
