סרט האנימציה הקצר סופרוומן זמין לצפייה בראש העמוד.
בעקבות הטבח בשבעה באוקטובר וחטיפתם של אזרחים ישראלים בידי חמאס יצר יוני גודמן סרט אנימציה קצר ועוצמתי. סרטו סופרוומן נותן ביטוי לכמיהה לתקווה של אומה שלמה באמצעות שירהּ של המשוררת אסתר שמיר. סרט האנימציה הקצר צולל ישירות אל תוך מחשכי הטראומה הקולקטיבית ולוכד את משאלת הלב של כולם לקבל כוח על-אנושי להתגבר על מכשולי המלחמה ולהחזיר את החטופים והחטופות ממנהרות הטרור של חמאס.
סופרוומן | אסתר שמיר
ואז בלילה אני חולמת
שאני סופרוומן
נכנסת למנהרות מתחת לאדמה
מוציאה את הילדים אחד אחד
עם כל המבוגרים שסביבם
ובבוקר כשהם עדיין לא כאן
אני משננת את שמותיהם
אחד אחד
שלא אשכח אף אחד מאחור
בלילה
חלומות משמשים לעיתים קרובות מראה לנפש, טווים נרטיבים שמורכבים מהפחדים ומהרצונות העמוקים ביותר. הם חדורים במהות הנופים הרגשיים והפסיכולוגיים שלנו ולוקחים אותנו למסע סוריאליסטי שמציג לנו תרחישים פנטסטיים וסמליים שבהם הכול אפשרי.
סרט האנימציה של גודמן לשיר סופרוומן מציג אישה שהופכת בחלומה לגיבורת-על, עפה לעזה וחודרת בעוז למעמקי האדמה כדי להציל את הילדים והמבוגרים החטופים. השיר שכתבה שמיר ומקריינת בסרטון מגלם רצון עמוק להגן על האומה הפצועה והמדממת ולעורר בה תקווה. החלום מדגיש כמיהה נואשת למנהיגות ערכית ואמיצה שתעשה הכול כדי להציל את חייהם של אלו שהמדינה כשלה בהגנה עליהם בשבעה באוקטובר, לאסוף ברכות את הילדים והמבוגרים ולהחזיר אותם הביתה. הסרט הקצר מסתיים בחזרה למציאות האכזרית של הבוקר, כשהחטופים עדיין אינם, ושוב מתעוררת החרדה לגורלם ותחושת חוסר אונים. האישה נעמדת מול קיר שעליו תלויים הפוסטרים של החטופים והחטופות ומשננת את שמותיהם כסמל למחויבות לאומית לא לשכוח ולא לנטוש אותם ומציגה פחד עמוק לאכזב את אלה שחייהם תלויים בנו.
במובן מסוים כולנו חיים כל יום מחדש את הטראומה של השבעה באוקטובר, כמו סיוט שאי אפשר להתעורר ממנו. בכל יום הזיכרון הלאומי מלקט עדויות של משפחות שכולות, ניצולי הטבח, החיילים והאזרחים שנלחמו במחבלים, החטופים והחטופות שחזרו משבי חמאס. אנו מודעים לרגע ההיסטורי שבו אנו חיים, שבו הטראומה הקולקטיבית הבין-דורית של כולנו מקבלת בכל יום עדכון לסיוט של החטופים – סבים וסבתות, הורים, ילדים ותינוקות – שמתמודדים עם זוועות בלתי נתפסות. חלקם היו עדים לעינויים והוצאה להורג של בני משפחתם לפני שנלקחו למבוכים האפלים של השבי.
המילים של שמיר והאנימציה של גודמן טווים יחד את המורכבות של שאיפה קולקטיבית לתקווה שנראה שלא תוכל להתגשם לנוכח המציאות הקודרת. הם מזכירים לנו את כוחה של האמנות להביע את הרגשות העמוקים ביותר, לאחד אנשים בחוויותיהם המשותפות של צער וגעגוע, ולעורר תחושת סולידריות וכוח גם בזמנים הקשים ביותר. החלום להיות גיבורת-על, לעוף בעוצמה אל לב החושך במטרה להחזיר את האור, מסמל את רוחו הבלתי ניתנת לשבירה של עם שמסרב להיות מוגדר על ידי מעשי הטבח שביצעו בו.
היצירה הנוקבת סופרוומן היא מחווה של סולידריות בין חלקים רבים בציבור הנאבקים לשחרור החטופים וקריאה לקהילה הבינלאומית להכיר בטבח השבעה באוקטובר ולדרוש את החזרתם המיידית של החטופות והחטופים למשפחותיהם. זוהי תזכורת לכך שגם לנוכח המעשים האכזריים ביותר של אויב, הכמיהה הקולקטיבית לתקווה ואחדות יכולה ליצור מגדלור של אור בזמנים האפלים ביותר.
סרט האנימציה הקצר סופרוומן זמין לצפייה בראש העמוד.
