הסרט הדוקומנטרי הקצר עדר זמין לצפייה בראש העמוד.
בפתיחת הסרט עדר, גיבורת הסרט בת העשר מדליקה נרות ומשחקת בצלליות שהיא יוצרת בחדרה. "נעים להכיר, אני נעמה. מה שמך?" "עכברוש". "אתה עכבר?" היא שואלת. "לא, אני פרפר", עונה היא לעצמה.
פתיחת הסרט מבקשת לסמן עבורנו את כוונת היוצרת. למרות שהסרט התיעודי, המצולם בחווה, עוסק בעדר כבשים, הוא ממוקד בחוויות הסובייקטיביות של הגיבורה ובנקודת מבטה הרגישה והמורכבת על העולם. למרות גילה הצעיר נעמה מתגלה כילדה נבונה, בעלת סקרנות וראיית עולם מגובשת.
כשהיא מסייעת לאביה בחווה היא לוקחת על עצמה אחריות ומשימות שלעיתים משכיחות את גילה האמיתי. כך גם ההתמודדות שלה עם המוות והמשא ומתן שהיא מנהלת עם אביה על המשימות שיש לבצע ועל בקשותיה ממנו.
תזכורת לכך שהיא עודנה ילדה מבליחה לעיתים, כשהיא משחקת עם ילדי כיתתה שבאו לבקר; כשאביה בודק אם היא וחברתה יודעות לספור עד 80 כדי לספק את כמות האוכל הרצויה לכבשים; וברגעים שבהם התמימות הילדית שלה נוכחת.
המתח המובנה בין ילדות לבגרות, שעומד בבסיס הסרט, משתקף גם בהבדלים בתפיסות העולם של האב והבת. האב מגדל את בתו ללא סנטימנטים מיותרים. הוא מלמד אותה להתמודד עם תלאות החיים (והמוות) כפי שהם, להישיר אליהם מבט נטול רגשנות. אין ספק שגישה פרקטית זו מספקת לה הגנה ומעניקה לה דרכי התמודדות. אולם דווקא ממקום ההתבוננות הנקי והאולי נאיבי שלה, שעוד לא הקשיח דיו או התקלקל על ידי מצוקות החיים, נעמה מגלה חמלה כלפי בעלי החיים וראייה מוסרית יותר מזו של אביה על מהות העדר. תפיסה זו מאפשרת לה לדמיין אחרת את עתידו של המקום שבו היא גדלה, לדמיין אפשרות ליצור בו שינוי אמיתי. בכל אלו מתבוננת במאית וצלמת הסרט עומר דאידה בשקט ובסבלנות אין קץ. היא מכבדת את המרחב שמצלמתה פלשה אליו ובעיקר את מושא ההתבוננות שלה, נעמה. בסיפור התבגרות – שלמרות שלכאורה אין בו דרמות גדולות – אפשר להרגיש את בעבוען מתחת לפני השטח, ויותר מכולן את הדרמה הגדולה של חיים שבהם המוות הוא נוכח נעדר, נחווה באופן יום יומי, ללא מילים, כחלק בלתי נפרד מהחיים.
הסרט עדר הופק במסגרת הלימודים לתואר הראשון בבית הספר לאמנויות הקול והמסך, מכללת ספיר.
הסרט הדוקומנטרי הקצר עדר זמין לצפייה בראש העמוד.
