MAAT, מוזיאון לאמנות, אדריכלות וטכנולוגיה בליסבון (MAAT Lisbon – Museum of Art, Architecture and Technology), הוא אחד ממוסדות התרבות העכשוויים המרכזיים בעיר. המוזיאון נחנך באוקטובר 2016 ושוכן על גדות נהר הטז’ו (Tejo), ברובע בלם, אזור המזוהה עם אתרי תרבות, אדריכלות ומוזיאונים מובילים בליסבון. במתחם MAAT שני מבנים: גלריית MAAT, שתכנן משרד האדריכלים הלונדוני Amanda Levete Architects, ותחנת הכוח ההיסטורית טז’ו (Central Tejo), שהוסבה לחללי תצוגה לאמנות.

תחנת הכוח טז’ו נבנתה בשנת 1908 והורחבה במספר שלבי בנייה במחצית הראשונה של המאה ה־20. התחנה סיפקה חשמל לליסבון עד שנת 1972, ונסגרה באופן רשמי בשנת 1975. בשנת 1990 נפתח לראשונה המבנה לציבור כמוזיאון החשמל (Museu da Electricidade), ותצוגות הקבע בו, לרבות המכונות המקוריות וסיפור ייצור החשמל, עדיין מוצגות במתחם המוזיאוני.

בשנת 2016 חנכה קרן Fundação EDP את MAAT במטרה להרחיב את פעילות המוסד מעבר להיסטוריה של החשמל והתעשייה ולשלב בו אמנות עכשווית, אדריכלות וטכנולוגיה, ומאז משולבת תחנת הכוח בפלטפורמה תרבותית רחבה יותר. הוספת גלריית MAAT החדשה, שתכננו האדריכלית אמנדה לבט ומשרדה, AL_A, יצרה מתחם אחד שבו מבנים היסטוריים ועכשוויים, והוא מחבר בין העבר התעשייתי של ליסבון לבין ההווה, המיוצג באמצעות אמנות שעוסקת בשאלות תרבותיות, סביבתיות וחברתיות.

לאחרונה ביקרתי בגלריית MAAT בתערוכה Notre Feu (האש שלנו), של האמנית הצרפתייה איזבל פריירה (Isabelle Ferreira). פריירה, ילידת צרפת ובת להורים מהגרים מפורטוגל, היא אמנית רב־תחומית שעבודתה עוסקת בנושאים חברתיים ובעיקר בהגירה כלכלית, גלות וזיכרון בין־דורי. שם התערוכה מרמז על לילות של התכנסות סביב מדורות במסעות הבריחה של מהגרים פורטוגלים שנמלטו לצרפת בראשית שנות השישים, בתקופת הדיקטטורה של סלזאר.

אחת העבודות המרכזיות בתערוכה, L’Invention du courage (היווצרות האומץ), מתמקדת בפרקטיקה טעונה מאותה תקופה; טרם היציאה לדרך נהגו מהגרים למסור למבריח תצלום אישי, והוא נקרע לשניים: מחצית אחת נשארה בידי המשפחה שנותרה מאחור, והמחצית השנייה נשארה עם המהגר ונשלחה חזרה רק לאחר שהגיע בבטחה ליעד. העמידה מול הדיוקנאות השסועים של גברים, נשים וילדים בגילים שונים מחדדת את ממד הסכנה, הפחד ואי־הוודאות שליוו את המסע. התערוכה מוצגת עד מרץ 2026.

הביקור במתחם MAAT שעל קו המים מזמין לטיול לאורך נהר הטז’ו, שם ניצב גשר ה־25 באפריל, הממסגר את קו האופק. פסל כריסטו ריי (Cristo Rei), שמתנשא לגובה כולל של כ־110 מטרים, ניצב על הגדה הנגדית ומשקיף אל עבר ליסבון. הגשר קרוי על שם מהפכת הציפורנים, שהגיעה לשיאה ב־25 באפריל 1974 והביאה לסיומה של הדיקטטורה בפורטוגל. במקור נשא הגשר את שמו של הדיקטטור אנטוניו דה אוליביירה סלזאר, ושינוי שמו לאחר המהפכה סימל את המעבר של פורטוגל לדמוקרטיה. אפשר לעלות אל גג גלריית MAAT, המשתפל בעדינות והופך את המבנה עצמו לטרסה ציבורית, שממנה נחשפת העיר מזווית חדשה.