הסרט העלילתי הקצר ערבה (27 דקות) זמין לצפייה בראש העמוד.
* כדי לצפות בסרט, יש לאשר עוגיות YouTube/Vimeo דרך אייקון העוגייה הכחול שבתחתית המסך.
ערבה הוא סרט עלילתי קצר של הבמאית שרה מיטל בנימיני, שעוקב אחרי שתי נערות, ערבה וציפי, במסען מירושלים אל צפת. זהו סיפור התבגרות המתרחש במרחבים שבין האמונה ושבר האמונה, בין זהות אינדיבידואלית לקהילה ובין אהבה לשליטה. הסרט מעניק מבט אינטימי על נוער בסיכון בישראל ומצייר דיוקן חי של סצנת הרחוב הירושלמית בראשית שנות האלפיים. מציאות זו מועברת באמצעות חשיפה של דינמיקה טעונה בין שתי חברות המורדות בבית הדתי שבו גדלו, ובאמצעות מסען אל קברי צדיקים בצפת.
ערבה נוצר מעבודת פיתוח לפיצ'ר עתידי של בנימיני, ונכתב בשיתוף פעולה עם השחקנית הראשית בתאל מן והמפיק מיכאל אוצ'ניק. שורשי היצירה נטועים בסצנת ה"זוּלות" הירושלמית שבה גדלה הבמאית. "הסרט עוסק בחיי הנוער הירושלמי שנפלט מהמסגרות, ומזדהה יותר עם הברסלביות והפאנק," היא אומרת. לדבריה החיבור בין חיי הרחוב בירושלים, תהליך היציאה בשאלה – שאינו שחור–לבן – והתחושה העמוקה שהם הילדים של אלוהים, הם חלק בלתי נפרד משאלות הזהות שבני נוער אלה מתמודדים איתם. הזיכרון האישי של הבמאית מעצב את מרקם הדמויות והמרחבים ומקנה לסרט אותנטיות נדירה.
סיפור הרקע של בנימיני מאיר את נקודת המבט המורכבת שממנה נולד הסרט. "אמא שלי הייתה אמנית בוהמיינית ובשלב מסוים חזרה בתשובה והעבירה אותי לבית ספר חרדי־לאומי," משחזרת בנימיני. "בבית הספר היה לי מאוד קשה להשתלב בגלל הרקע שממנו הגעתי. הרבה מהיצירה שלי, כולל ערבה, מנסה להנגיש לקהל הרחב את התפר בין העולמות האלה." המעברים מהבוהמיה הירושלמית לקהילת חב"ד, בין כיכרות העיר לזולות, משורטטים בסרט כמרחב תרבותי היברידי שבו זהויות שונות מתחככות זו בזו. תשתית ביוגרפית זו מספקת מסגרת לבחינת שאלות של שייכות, אמונה ואינדיבידואליות, מתוך נקודת מבט אמפתית ומודעת למורכבות. לדבריה, הסצנה בירושלים השתנתה עם השנים: "לצערי, היום השבטיות שולטת גם בסצנה הזאת, אבל כשאני הייתי נערה זה היה אחרת."
במרכז העלילה ניצבת ערבה, נערה ממשפחה מפורקת המתמודדת עם התמכרות לאלכוהול וסמים וחיה בפנימייה שיקומית. בסוף השבוע שבו היא יוצאת ל"שבת בית" היא חוזרת מייד אל ציפי, חברתה הקרובה. "ציפי מגדירה את עצמה ילדה של אלוהים," מסבירה הבמאית, "אבל בו זמנית היא תגנוב ארנק ממישהו שנותן לה טרמפ. לעומתה, ערבה היא דמות שסובלת מתסמונת המטפלת." האסימטריה הרגשית בין שתי הדמויות – שמוזנת גם ממשיכה רומנטית מצד ערבה ומרצון לשליטה מצד ציפי – מטלטלת את מסען המשותף.
בתחילת הסרט, בזמן שציפי וערבה יושבות בזולה, ממליץ רב שמדבר עם הנוער לעלות להתפלל על קברי צדיקים בצפת. "אנחנו בחודש הניסים ובורא עולם פותח את שערי השמיים לתפילה יותר מבכל חודש אחר. יעני 'אינטרנט מהיר', אה? כשאתה ניצב על קברו של הצדיק בתפילתך אתה נקשר להארת נפשו. והוא אליך ואתם הופכים לאחד. התפילה שלך עולה עד כיסא הכבוד. יעני VIP TICKET וזה נס." הדרשה של הרב יוצרת גשר בין שפת הקודש לשפה היומיומית של הנוער ומנגישה את החוויה הדתית בגובה עיניים. ניכר שהרב מצליח לגעת בהם.
ציפי מאמינה שהתפילה על קברי צדיקים בצפת תסייע לה להיחלץ מהסתבכות שהיא נקלעה אליה בעקבות עבירה שביצעה. היא משכנעת את ערבה לעלות איתה לצפת, וכך מתחילה ההרפתקה המשותפת. "לא שואלים אף אחד למה הוא הגיע לצפת," הוא משפט חוזר בסרט ומתפקד כהסכם שבשתיקה; בחסותו מתאפשר לבאים בשעריה להתעטף ברוחניות יהודית ולהימנע מהסברים. בנימיני ממקמת את הפולחן הדתי של צפת בעומק תרבות הנוער שהיא מתארת: "אני חושבת שרבי נחמן מברסלב הוא סוג של בוב מארלי של הנוער הזה. עבורי הנסיעה לצפת הייתה מרד נעורים: לקחת טרמפים עם חולצת בטן ולק שחור כדי להגיע להתבודד עם אלוהים, זה הרגיש לי מאוד פאנק, כמו לרסס גרפיטי על הקיר." בתוך ההילה של צפת מתרחש גם רגע בגידה שמניע את ערבה לתפנית פנימית, ודווקא כמי שמתלבטת באמונה שלה, היא מוצאת עצמה משתטחת ומתפללת לבד על קבר צדיק, ובו היא מוצאת נחמה.
חוויות הנעורים של בנימיני, שנפלטה ממסגרת בית הספר בגיל 12 והסתובבה ברחובות ירושלים עם בני נוער בני 12 עד 20, הן מקור ההשראה לסרט. "באותן שנים," מתארת בנימיני, "פעלו בירושלים מרחבים כמו 'החוט המשולש', 'הזולה של חצרוני' ו'בית חם'. את חלקם הפעילו העירייה ועובדים סוציאליים, ואחרים נוהלו בידי רבנים. המכנה המשותף היה ברור: תמיד הוגש אוכל והדלת הייתה פתוחה לכולם. היו גיטרות, והחבר'ה הגיעו לשבת יחד, לדבר ולנגן. בקיץ ישבו ברחובות ובכיכרות; בחורף עברו למרחבים סגורים ומחוממים, שהיו פתוחים עד אחת בלילה, ושם היה אפשר להקשיב לרב או לדובר אחר, לשוחח ולאכול יחד."
הסיפור האישי שהיא מביאה מאפשר לקהל הרחב להכיר את ההתמודדות של נוער שחי בשולי החברה ומתמודד עם השבר באמונה. לעיתים אנו מביטים בהם מרחוק: נערים ונערות שנראים אבודים, בעלי שיער צבוע, איפור כבד ופירסינג, המשוטטים ברחוב. הסרט מוביל אותנו אל מאחורי הקלעים של חייהם, מעבר לסטריאוטיפים ולמבט השטחי. הוא שואב אותנו אל עולמם הנסתר של נערים ונערות בסיכון שחיים בירושלים, ומעניק הצצה נדירה למסע אחר משמעות ובית מחוץ למסגרת הדתית. עבור שרה מיטל בנימי, העולם שנרקם סביב הדמויות ההיברידיות האלו איננו רק תפאורה אלא ישות חיה בפני עצמה, יקום קטן שבו סיפורים אלה מתרחשים בשולי המציאות שכולנו חיים בה.
